תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
42078-02-11
29/01/2012
|
בפני השופט:
נאוה ברוורמן
|
| - נגד - |
התובע:
פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ
|
הנתבע:
אוריה באר
|
| פסק-דין |
פסק דין
מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים, שהוגשה תחילה בבית משפט השלום ברמלה, והועברה לבית משפט זה.
רקע:
ביום 13.10.10 בגבעתיים, ארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה"), בין שני כלי הרכב נשוא התביעה.
העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג רכב התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד בפני הנתבע (להלן: "הנתבע"), שהינו נהג הרכב, ועו"ד במקצועו.
עיקר טענות הצדדים:
לטענת התובעת, הנתבע עצר את רכבו לצד הדרך, ולפתע נסע לאחור. לפיכך, אחראי הוא לקרות התאונה ולנזקים בגינה.
לטענת הנתבע, כאשר עצר את רכבו במטרה להכנס לחנייה, עת/1 ניסתה לעוקפו מצידו השמאלי, ובכך גרמה לנזק ברכבה.
זאת ועוד, לשיטתו חוו"ד השמאי מתייחסת לנזקים שאינם כתוצאה מהתאונה.
יתרה מכך, ביקש לדחות את התביעה מפאת פגמים טכניים.
דיון והכרעה:
תחילה אתייחס לטענה לעניין פגם פרוצדוריאלי.
לגופו של עניין, השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה, האם נהג רכב הנתבע נסע לאחור, או האם עקיפת רכב הנתבע על-ידי עת/1 היא אשר גרמה לתאונה.
תחילה, באשר לפגמים פרוצדוריאלים, טען הנתבע כי המסמכים התומכים בתביעה אינם חתומים, ועל כן דין התביעה להידחות.
דעתי אינה כדעתו של הנתבע – מעיון בתיק ביהמ"ש עולה כי הוגש תצהיר חתום, והוגשה אף חוו"ד חתומה. אין לי אלא לשוב ולהפנות להחלטתי מיום 1.1.12 לפיה נדחתה בקשתו של הנתבע לדחות את התביעה.
למעלה מן הצורך אעיר ואפנה לדברים המאלפים שנאמרו על-ידי כב' השופט אוקון בבש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אהרון אמנון:
"סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות יתר, במקום בו נדרשת התחשבות, עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. ... גישה מהותית מרחיבה, שתום הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה".
יש לזכור כי עסקינן בהליך בסדר דין מהיר, שכל מטרתו לייעל ולקדם את ההליך המשפטי, וזאת מבלי לפגוע בזכויות מהותיות של בעלי הדין.
לגופו של עניין, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי כי בנסיבות העניין יש לחלק את האחריות לקרות התאונה, כך שהנתבע ישא בשיעור של 70%, והתובעת תישא בשיעור של 30%.
ובמה דברים אמורים: